גִּירְדָּאֵי שָׁאֲלוּן לְרִבִּי אִימִּי יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל גּוֹיִם מַהוּ. סְבַר מִשְׁרֵי לוֹן מִן הָכָא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. אָמַר לוֹן רִבִּי בָּא וְהָתַנִּי רִבִּי חִייָא יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל גּוֹיִם אָסוּר. אָמַר רִבִּי אִימִּי אִילוּלֵי רִבִּי בָּא הָיָה לָנוּ לְהַתִּיר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן וּבָרוּךְ שֶׁרִיחֵקָנוּ מֵיהֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
גירדאי אנשי המקום שנקרא כך:
והתני ר' חייא יום משתה של עכו''ם אסור. לבקרו דשמא מתוך כך יבא לישא וליתן עמו:
יום משתה של עכו''ם. מהו לבקר אותן דאילו לשאת ולתת בהדיא תנן התם דבאותו האיש אסור:
אילולא ר' בא. שהזכיר לנו ברייתא דר''ח כבר היינו באין חלילה להתיר ע''ז שלהן דחכמים אסרו משום דאזיל האי ומודי לע''ז דיליה וברוך המקום שריחקנו והבדילנו מהם ועלינו לעשות סייג וגדר להרחיק עצמנו מהם:
19a תַּנִּי עִר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם וְיִשְׂרָאֵל הַגַּבָּאִים גּוֹבִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל וּמִשֵּׁל גּוֹיִים וּמְפָֽרְנְסִין עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיָּי גּוֹיִם וּמְבַקְּרִין חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל וְחוֹלֵי גוֹיִם וְקוֹבְרִין מֵתֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵתֵי גּוֹיִם. וּמְנַחֲמִין אֲבֵילֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲבֵילֵי גּוֹיִם. וּמַכְנִיסִין כְּלֵי גּוֹיִם וּכְלֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא דגיטין (פרק ג') וגרסינן להא בפ' הנזקין (בהלכה ט') גבי דברים שאמרו מפני דרכי שלום:
הגביים. גובי הצדקה:
ומכניסין כליהם. שרואה שהולכין לאיבוד:
משנה: הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן וּמִי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר אֵינוֹ נֶאֱמָן. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ לִיקַח מִמֶּנּוּ אָמַר לוֹ לֹא מְצָאתִיו וְלָקַחְתִּי לְךָ מֵאֶחָד שֶׁהוּא נֶאֱמָן אֵינוֹ נֶאֱמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' איש פלוני נאמן הרי זה נאמן ומפרש בגמרא דקל הוא שהקילו באכסנאי מפני חיי נפש ודוקא שאין מכיר אדם שם אבל אם מכיר אדם שם לא יקח אלא מן המומחה:
הלך ליקח הימנו אמר לו מי כאן מוכר ישן שהוא משובח משל חדש:
אף על פי שהן כגומלין זה את זה. אתה תעיד עלי ואני אעיד עליך הרי אלו נאמנין כדאמרן דבאכסנאי הקילו:
מתני' החמרים. המביאים תבואה ממקום הזול למקום היוקר:
אינן נאמנין. דהן גומלין זה את זה שמשבח של חבירו בזו העיר כדי שחבירו ישבח את שלו בעיר אחרת:
ר' יהודה אומר נאמנין. דס''ל בדמאי הקילו משום חייהן של בני העיר כדי שיהו מוכרי תבואה ופירות מצויין להביא להן כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יהודה:
אינו נאמן. לפי שזה סומך דעתו דאף שימצא שלקח ממי שאינו נאמן מצי לאשתמוטי ולומר בעיני היה נאמן אבל כי אמר ליה מאיש פלוני לא מצי לאשתמוטי דהא אינו רשאי ליקח מאדם אחר:
ומי שהוא מעשר. שאף שלוקח מע''ה מעשר הוא דמאי:
מתני' קח לי ממי שהוא נאמן. שלא לקח מעם הארץ:
הלכה: תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ אָמַר לוֹ מִפְּלוֹנִי אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיֹּאמַר קַח וַאֲנִי נוֹתֵן מָעוֹת. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי אֲנִי אוֹמֵר אֶחָד קָרוֹב מָצָא וְלָקַח מִמֶּנּוּ דְּתַנֵּינָן תַּמָּן הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֶּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם רִבִּי לָֽעְזָר אוֹסֵר מִיַּד. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר אֲנִי אוֹמֵר אַחַר הַדֶּלֶת מְצָאוֹ. אָתָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר כְּרִבִּי יוֹסֵי וּדְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי לָֽעְזָר. דּרִבִּי יוֹסֵי רִיבָּה מִן דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְלֹא מוֹדֶה רִבִּי לָֽעְזָר שָׁם אָמַר לוֹ אַל תְּקַבְּלֵהוּ לִי אֶלָּא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֶּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם. וְהָכָא אֲפִילוּ אָמַר לוֹ מִפְּלוֹנִי אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיֹּאמַר קַח וַאֲנִי נוֹתֵן מָעוֹת. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי אֲנִי אוֹמֵר אֶחָד קָרוֹב מָצָא וְלָקַח מִמֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
קל הקילו וכו'. ומהאי טעמא הקילו גם בסיפא אע''פ שהן כגומלין זה את זה:
דר' יוסי ריבה מן דר''א. וקא דחי לה הש''ס דלא היא דודאי הא דר''א אתיא כר' יוסי אבל הא דר' יוסי עדיפא מן הא דר''א דמי לא מודה ר''א שאם אמרה לו. כצ''ל. אל תקבלהו לי אלא במקום פלוני שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום כדאמר התם לעיל בהדיא הכי לר''א דלא פליג אלא באומרת סתם התקבל לי גיטי במקום פלוני דס''ל מראה מקום היא לו אבל אם ייחדה לו מקום ואמרה אל תקבל אלא במקום פלוני מודה ר''א דקפידא הויא ואוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום שיחדה לו:
והכא. אבל הכא לר' יוסי אפי' אמר לו מפלוני כלומר שאפילו ייחד לו ואמר אל תקח לי אלא מפלוני אפ''ה אינו נאמן:
מ''ט דר' יוסי. כלומר דהא זיל בתר טעמא דר' יוסי דחייש שמא מצא אדם אחר במקום קרוב ולקח ממנו וא''כ אפילו א''ל בהדיא אל תקח אלא מפלוני חיישינן שמא עבר על דבריו עד שיאמר קח מפלוני ואני נותן מעות:
גמ' ועד אחד נאמן. בתמיה הא קי''ל דאין עד אחד נאמן במקום דאתחזק איסורא כגון טבל וכיוצא בו אלא א''כ בידו לתקנו והכא דמעיד על איש פלוני שנאמן על המעשרות אין בידו לתקן של אחרים ואמאי הוא נאמן:
ר' אליעזר אוסר מיד. משפירש מאצלה כדמפ' טעמא לפי שאני אומר אחר הדלת מצא לבעלה וקיבל הגט ממנו:
אתיא דר''א כר יוסי ודר' יוסי כר''א. דתרוייהו בחדא שיטתא קיימי דחיישינן שמא מצאו במקום קרוב:
התקבל לי גיטי במקום פלוני אוכלת בתרומה. אם היא אשת כהן עד שיגיע הגט לאותו מקום שכך אמרה לו אל תהא שלוחי אלא שם:
דתנינן תמן. וכהאי דתנינן תמן (בפ''ו דגיטין) ואיתא להאי סוגיא נמי שם:
אני אומר אחד קרוב מצא. כלומר אדם אחד במקום קרוב פגעו ולקח ממנו. שלא רצה לטרוח ולילך אצל פלוני:
גמ' תני. בתוספת' (פ''ה) דר' יוסי פליג אסיפא דאפילו אמר לו מפלוני אינו נאמן דאכתי חיישינן שמא יעבור על דבריו ויקח מאחר כדמפרש לקמיה עד שיאמר לו קח מפלוני ואני נותן לו המעות דבהא ליכא למיחש שהרי זה צריך לבא אצלו בשביל המעות:
משנה: הַנִּכְנַס לְעִיר וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם שָׁם וְאוֹמֵר מִי כַּאן נֶאֱמָן מִי כַּאן מְעַשֵּׂר. אָמַר לוֹ אֶחָד אֲנִי אֵינִי נֶאֱמָן אִישׁ פְּלוֹנִי נֶאֱמָן הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ וְלָקַח הִימֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן מִי כַּאן מוֹכֵר יָשָׁן אָמַר לוֹ מִי שֶׁשָּֽׁלְחָךְ אֶצְלִי אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה הֲרֵי אֵילוּ נֶאֱמָנִין. הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר אָמַר אֶחָד מֵהֶן שֶׁלִּי חָדָשׁ וְשֶׁל חֲבֵירִי יָשָׁן. שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתוּקָּן וְשֶׁל חֲבֵירִי מְתוּקָּן אֵינָן נֶאֱמָנִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' איש פלוני נאמן הרי זה נאמן ומפרש בגמרא דקל הוא שהקילו באכסנאי מפני חיי נפש ודוקא שאין מכיר אדם שם אבל אם מכיר אדם שם לא יקח אלא מן המומחה:
הלך ליקח הימנו אמר לו מי כאן מוכר ישן שהוא משובח משל חדש:
אף על פי שהן כגומלין זה את זה. אתה תעיד עלי ואני אעיד עליך הרי אלו נאמנין כדאמרן דבאכסנאי הקילו:
מתני' החמרים. המביאים תבואה ממקום הזול למקום היוקר:
אינן נאמנין. דהן גומלין זה את זה שמשבח של חבירו בזו העיר כדי שחבירו ישבח את שלו בעיר אחרת:
ר' יהודה אומר נאמנין. דס''ל בדמאי הקילו משום חייהן של בני העיר כדי שיהו מוכרי תבואה ופירות מצויין להביא להן כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יהודה:
אינו נאמן. לפי שזה סומך דעתו דאף שימצא שלקח ממי שאינו נאמן מצי לאשתמוטי ולומר בעיני היה נאמן אבל כי אמר ליה מאיש פלוני לא מצי לאשתמוטי דהא אינו רשאי ליקח מאדם אחר:
ומי שהוא מעשר. שאף שלוקח מע''ה מעשר הוא דמאי:
מתני' קח לי ממי שהוא נאמן. שלא לקח מעם הארץ:
הלכה: וְעֵד אֶחָד נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן קַל הֵקִילוּ בְּאַכְסַנְיָא מִפְּנֵי חַיֵּי נֶפֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
קל הקילו וכו'. ומהאי טעמא הקילו גם בסיפא אע''פ שהן כגומלין זה את זה:
דר' יוסי ריבה מן דר''א. וקא דחי לה הש''ס דלא היא דודאי הא דר''א אתיא כר' יוסי אבל הא דר' יוסי עדיפא מן הא דר''א דמי לא מודה ר''א שאם אמרה לו. כצ''ל. אל תקבלהו לי אלא במקום פלוני שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום כדאמר התם לעיל בהדיא הכי לר''א דלא פליג אלא באומרת סתם התקבל לי גיטי במקום פלוני דס''ל מראה מקום היא לו אבל אם ייחדה לו מקום ואמרה אל תקבל אלא במקום פלוני מודה ר''א דקפידא הויא ואוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום שיחדה לו:
והכא. אבל הכא לר' יוסי אפי' אמר לו מפלוני כלומר שאפילו ייחד לו ואמר אל תקח לי אלא מפלוני אפ''ה אינו נאמן:
מ''ט דר' יוסי. כלומר דהא זיל בתר טעמא דר' יוסי דחייש שמא מצא אדם אחר במקום קרוב ולקח ממנו וא''כ אפילו א''ל בהדיא אל תקח אלא מפלוני חיישינן שמא עבר על דבריו עד שיאמר קח מפלוני ואני נותן מעות:
גמ' ועד אחד נאמן. בתמיה הא קי''ל דאין עד אחד נאמן במקום דאתחזק איסורא כגון טבל וכיוצא בו אלא א''כ בידו לתקנו והכא דמעיד על איש פלוני שנאמן על המעשרות אין בידו לתקן של אחרים ואמאי הוא נאמן:
ר' אליעזר אוסר מיד. משפירש מאצלה כדמפ' טעמא לפי שאני אומר אחר הדלת מצא לבעלה וקיבל הגט ממנו:
אתיא דר''א כר יוסי ודר' יוסי כר''א. דתרוייהו בחדא שיטתא קיימי דחיישינן שמא מצאו במקום קרוב:
התקבל לי גיטי במקום פלוני אוכלת בתרומה. אם היא אשת כהן עד שיגיע הגט לאותו מקום שכך אמרה לו אל תהא שלוחי אלא שם:
דתנינן תמן. וכהאי דתנינן תמן (בפ''ו דגיטין) ואיתא להאי סוגיא נמי שם:
אני אומר אחד קרוב מצא. כלומר אדם אחד במקום קרוב פגעו ולקח ממנו. שלא רצה לטרוח ולילך אצל פלוני:
גמ' תני. בתוספת' (פ''ה) דר' יוסי פליג אסיפא דאפילו אמר לו מפלוני אינו נאמן דאכתי חיישינן שמא יעבור על דבריו ויקח מאחר כדמפרש לקמיה עד שיאמר לו קח מפלוני ואני נותן לו המעות דבהא ליכא למיחש שהרי זה צריך לבא אצלו בשביל המעות:
תַּנִּי נִכְנַס לְעִיר וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּגוֹרֶן וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם שָׁם. הֲרֵי זֶה נִשְׁאַל בֵּין לְחָבֵר בֵּין לְעַם הָאָרֶץ דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל. רִבִּי אוֹמֵר אֵין נִשְׁאֲלִין עַל הַתְּרוּמָה אֶלָּא לְחָבֵר בִּלְבַד. אַתְיָא דְּרִבִּי כְּרִבִּי מֵאִיר וּדְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל כְּשִׁיטָּתֵיהּ. דְּתַנֵּינָן תַּמָּן כָּל הַמּוּמִין הָרְאוּיִן לָבוֹא בִידֵי אָדָם רוֹעִין יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִין רוֹעִין כֹּהֲנִים אֵינָן נֶאֱמָנִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל אוֹמֵר נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר לֹא דָנוֹ וְלֹא מֵעִידוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מַה פְלִיגוֹן לִיקַּח אֲבָל לְחַלֵּק אַף רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל מוֹדֶה. מַה בֵּין לְחַלֵּק מַה בֵּין לִיקַּח. קוֹל יוֹצֵא לְחִילּוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא (פ''ה):
הרי זה נשאל בין לחבר בין לע''ה. אע''ג דע''ה חשוד הוא על המעשרות כיון דעל של אחרים הוא מעיד לא חשדינן ליה דמשקר:
אין נשאלין על התרומה. כלומר אם היא מתוקנת בכל:
אתיא דרבי כר''מ ודרשב''ג כשיטתיה דתנינן תמן. (בפ''ה דבכורות) דפליגי בכה''ג:
כל המומין הראוין לבא בידי אדם. כגון נסמית עינו נקטעה ידו וכיוצא בזה שיש לומר אדם הטילו בו:
רועין כהנים אין נאמנין. לפי שחשודין להטיל מום בבכור:
רשב''ג אומר נאמן הוא על של חבירו וכו'. ולפיכך ס''ל הכא נמי דכיון על של חבירו הוא מעיד נאמן ורבי ס''ל כר''מ דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ואפי' על של אחרים ולפיכך קאמר הכא דאין נשאלין אלא לחבר בלבד:
מה פליגין ליקח. לא שנו דפליגי אלא ברוצה ליקח פירות ואינו יודע ומכיר מי הוא נאמן:
אבל לחלק. אם מחלקין בגורן תרומות ומעשרות ובא עני א' ליטול חלקו מעשר עני ושואל אם מתוקנין הן משאר מעשרות הקודמין אף רשב''ג מודה דאין נשאלין אלא לחבר בלבד ואין ע''ה נאמן לומר שכבר חילק זה המעשר ללוי:
קול יוצא לחילוק. המחלק מעשרותיו בגורן קול יוצא זה וזה מחלק היום וכיון שלא נודע ולא נתפרסם שזה פלוני חילק אין ע''ה נאמן להעיד עליו:
משנה: הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם כֵּיצַד מְעַשֵּׂר. נוֹטֵל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה וְאוֹמֵר אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי זֶה בְצַד זֶה מַעֲשֵׂר וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו וְהַשְּׁאָר חַלָּה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
ומעשר שני בצפונו או בדרומו. קובע לו מקום ואח''כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל:
והשאר. שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה:
ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה:
נוטל כדי תרומת מעשר וחלה. שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ''ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא''צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא:
מתני' הלוקח מן הנחתום. שהוא ע''ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ''ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע''ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ''א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה:
מַה טַַעַם דְּרִבִּי יְהוּדָה מִפְּנֵי חַיֵּיהֶן שֶׁל בְּנֵי הָעִיר. מַה טַעֲמֵיהוֹן דְּרַבָּנִין מְצוּיִים הֵן לְהִתְפָּֽרְנֵס מֵעִיר אַחֶרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך הלוקח פירות
מה טעמיהון דרבנן. קסברי מצוין הן להתפרנס מעיר אחרת כלומר מצוין הן החמרים שמביאין מעיר אחרת ולא יהו גומלין זה את זה:
מה טעם דר' יודה. במתני' מפני חייהן. של בני העיר שיהו התמרין מביאין להן:
תַּנִּי הַנִּכְנַס לְעִיר וּמָצָא סִיעוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם אָמַר מִי כָּאן נֶאֱמָן מִי כָּאן מְעַשֵּׂר. אָמַר לוֹ אֶחָד אֲ֗נִי נֶאֱמָן. אִם אָֽמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא נֶאֱמָן 19b הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. אָֽמְרוּ לוֹ שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן בְּפָנָיו אֵינוֹ נֶאֱמָן. שֶׁלֹּא בְּפָנָיו נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְּבֶן עִיר בְּסִיעוֹת חֲבֵירִים וּבְאַכְסְנַאי בְּסִיעוֹת עַם הָאָרֶץ. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יוֹנָה חֲבֵירִין וְאַתְּ אָמַר אֵינוֹ נֶאֱמָן בְּפָנָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
וקשיא על דר' יונה. אם בסיעת חברים ואת אומר אינו נאמן אם אמרו בפניו בתמיה וכי מוציאין חבר מחזקתו:
א''ר יונה. הא דאמרו מצא סיעות של בנ''א אם בבן עיר מיירי צריך שיהא בסיעת חברים דלא האמינו לע''ה להעיד על חבירו כ''א באכסנאי מפני חיי נפש כדאמרינן בהלכה דלעיל:
שלא בפניו נאמן. שאם האמת אמרו מפני מה לא אמרו זה מיד בפניו:
בפניו. אם בפניו אמרו שאינו נאמן מסתמא לא משקרי ואינו נאמן:
אמרו לו שאינו נאמן. כששאל עליו:
אם אמרו לו שהוא נאמן. כששאל לאחרים עליו שהרי מה שאמר אני נאמן לא כלום היא ואם אחרים מעידין עליו שהוא נאמן ה''ז נאמן:
גמ' תני. בתוספתא פ''ה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source